החלטה בתיק ע"מ 2312/12

העורר מואשם בשלוש עבירות. שתיים, עניינן גניבת רכב. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 9 וביום 11 ביולי 2012, גנב העורר שני כלי רכב ישראלים מחניון בסמוך לתחנת הדלק בגוש עציון. עוד מואשם העורר בשיבוש הליכי משפט, בכך שכאשר שהה בתא המעצר במשטרת חברון, ניסה להיפטר מחולצה אותה לבש, על פי הטענה, בעת ביצוע אחת עבירות הגניבה, ולצורך זה קרע אותה לגזרים והשליך אותה לאסלה המצויה בתא, וזאת מתוך מטרה להשמיד ראייה הקושרת אותו למעשה.

בימ"ש קמא נדרש לבקשת התביעה למעצר העורר עד לתום ההליכים. ביהמ"ש קבע שקיימות ראיות לכאורה לעבירות, הן לאור זיהויו בסרטוני אבטחה של המקום והן לאור הניסיון להשמיד ראייה. עוד דן בימ"ש קמא בשאלת קיומה של עילת מעצר. ביהמ"ש סבר כי בעניינו מתקיימות מספר עילות. ראשית, הצביע ביהמ"ש על העובדה כי מדובר במספר גניבות שבוצעו כולן בשיטה זהה. על כן, סבר ביהמ"ש כי מתקיימת עילת מסוכנות כפי שהוגדרה בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל. עוד קבע ביהמ"ש כי העונש הצפוי לעורר אם יורשע והיעדר האפשרות לפיקוח יעיל, מקימים חשש להימלטות. לאור זאת, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי לא ניתן להסתפק בחלופה והוא הורה על מעצר עד תום ההליכים.

 הסנגור מבקש להפוך החלטה זו. לטעמו, גם אם נצא מנקודת הנחה שקיים בסיס ראייתי לכאורי, הרי שמדובר בשתי עבירות רכוש בלבד, שלא בוצעו תוך הפגנת תחכום רב או בשיטתיות. לאור זאת, לטעמו יש מקום להורות על שחרור מרשו בתנאים מגבילים.

התביעה הצבאית מתנגדת לערר וסומכת את ידיה על החלטת ביהמ"ש קמא.

למותר לציין כי שני הצדדים הצטיידו בפסיקה התומכת בעמדתם.

עם תום העיון בטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערר.

הלכה פסוקה היא, כי המסוכנות לציבור הטמונה בעבירות רכוש ללא מאפייני חומרה מיוחדים, אינה מצויה בעוצמה המונעת שחרור בחלופת מעצר.

נכון אומנם כי בשנים האחרונות חלה הרחבה של החריגים לכלל זה, כאשר מאפייני עבירה נוספים הביאו את בתי המשפט למסקנה כי המסוכנות מצויה ברף שאינו מותיר מקום לשחרור. עם זאת, בישראל ובאזור נותר הכלל כפי שהיה.

גדר ההתלבטות בענייננו הינה, על כן, האם העבירות שבוצעו על ידי העורר מלמדות על סיכון מיוחד.

מהפן האחד, יש לציין כי מדובר בשתי עבירות גניבה שלא בוצעו בתחכום רב. שנית, יש להתחשב בעברו הנקי של העורר ובעבודה כי התייצב לחקירה לפי זימון שהוגש לו.

מהעבר השני של המתרס, בימ"ש קמא הצביע על סמיכות הזמנים ודמיון בשיטת הביצוע. מהראיות עולה אכן כי העורר הגיע לחניון סופרמרקט "רמי לוי" ותחנת דלק ברכב, שם ניגש לכלי הרכב אותם גנב, הצליח להיכנס אליהם ונסע מהמקום באותם כלי רכב. עוד מצוי בתיק החקירה דו"ח פעולה שנערך בתאריך 12.7.12 על יד בלש משטרת חברון שתצפת בחניון הנ"ל וראה את העורר יורד מרכב ששימש את הגנבים בשתי הזדמנויות קודמות. העורר ניגש לרכב שחנה במקום, נצמד לדלת ושיחק עם הידית. עם זאת, לאחר מספר שניות עזב את המקום ונכנס לסופרמרקט. באותו אירוע עוכב העורר וזומן לחקירה כאמור.

בעיניי יש באירוע אחרון זה להכריע את הכף בהתאם להחלטת ביהמ"ש קמא. כאשר נאשם חוזר פעם אחר פעם על עבירה מסוימת בסמיכות זמנים כה רבה, מתעורר חשד ממשי לשלום הציבור אם ישוחרר. מנגד, בענייננו לאור מקום מגוריו של העורר ועיסוקו לא ראיתי חלופה אפקטיבית לשחרור.

בנסיבות אלה, הנני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 24 בספטמבר 2012, ח' בתשרי התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: